למשטרה אין סמכות לזמן לתחנות המשטרה אזרחים במטרה  לעמוד על תכניות המחאה שהם מארגנים. זימונים מסוג זה מהווים ניצול לרעה של סמכויות החקירה שנתונות למשטרה, שתכליתן היא לחקור עבירות ולטפל בפשיעה. למשטרה גם אין כל סמכות להניא אזרחים מפעילות מחאה עתידית באמצעות קיום שיחות טלפון עימם, שמטרתן היא להרתיעם מהשתתפות במחאה לגיטימית. לפיכך, לאזרחים המקבלים זימון מסוג זה לתחנת המשטרה אין חובה משפטית להיענות לו. עם זאת, מאחר שלאי התייצבות לחקירה עשויות להיות השלכות משפטיות, מומלץ ליצור קשר עם התחנה הספציפית שאליה זומנתם ולנסות לברר את סיבת הזימון.

תיאום מוקדם ושיתוף פעולה עם המשטרה עשויים לעיתים להיות גם אינטרס של המארגנים, אבל קיומם וטיבם נתון לשיקול דעתם. אם המשטרה מבקשת מידע כדי להיערך כראוי לפעולות מחאה מתוכננות, היא יכולה לנסות ולתאם פגישות עבודה או לקיים שיחות טלפוניות עם מארגני המחאה, תוך שהיא מבהירה להם שלא מוטלת עליהם חובה חוקית כלשהי לשתף פעולה; וכל עוד פגישות או שיחות אלה אינן משמשות כאמצעי לחץ הנועד להרתיע מפגינים מלהשתתף או לארגן פעילויות מחאה או לדלות מהם מידע שאין הם מעוניינים למוסרו.

המשטרה רשאית לדרוש שינויים במיקום של הפגנה או במסלול של תהלוכה, להגביל את מספר המשתתפים ולהתנות תנאים נוספים לקיומה רק כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות. החוק אינו מפרט מהם תנאים אלה אולם ככלל, המשטרה אינה רשאית להטיל על מפגינים את עלויות אבטחת ההפגנה (בג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל). המשטרה רשאית לבקש הצגת אישור ממכבי אש וממד"א, ובמקרים שבהם מוקמת במה אף אישור מהנדס קונסטרוקציה וחשמל.

לעמדת האגודה, במקרים שבהם נשקפת סכנה לבטיחות המשתתפים בהפגנה אשר נובעת ממקום ההפגנה עצמו, החבות לתשלום עבור התאמת המקום לדרישות הבטיחות מוטלת על הרשות המקומית ולא על מארגני המחאה. ואולם, אם הסכנה לבטיחות נובעת ממתקנים או אביזרים בהם בוחרים המארגנים להשתמש (דוגמת הקמת במה), חובת התשלום הינה עליהם (עמדה זו אוששה אף על ידי משרד המשפטים).

תנאי מקובל נוסף הוא מינוי סדרנים מטעם המארגנים כל עוד שהדבר אינו מטיל עליהם מעמסה כספית בלתי סבירה (למשל, השכרת מאבטחים בתשלום, גידור אזור ההפגנה על חשבון מארגניה).

לעתים נדרשים המארגנים להתחייב שלא יוצגו או יושמעו בהפגנה מסרים מסוג מסוים. בדרך כלל אין לדרישה זו בסיס חוקי ומומלץ שלא לקבלה. התניית רישיון להפגנה בהתחייבות של מארגני ההפגנה לשאת באחריות פלילית על התנהגותם של כל משתתפי ההפגנה אף היא אינה חוקית ומומלץ לסרב לחתום עליה.

בכל מקרה, מומלץ לדרוש ולקבל העתק של תנאי רישיון ההפגנה ולוודא שכל התנאים שסוכמו (ורק הם) מתועדים בכתב.

לא כל הפגנה מחייבת בקשת רישיון מהמשטרה. רישיון נדרש רק אם מתקיימים כל שלושת התנאים הבאים:

• משתתפים בהפגנה 50 איש או יותר.

• ההפגנה נערכת תחת כיפת השמיים.

• ההפגנה כוללת תהלוכה ו/או נאומים מדיניים.

החוק אינו מגדיר מהם "נאומים מדיניים", אולם בפסיקה נקבע כי הנפת שלטים, קריאת סיסמאות ושימוש במגפון אינם מהווים נאום בנושא מדיני (ס' 83 ו-84 לפקודת המשטרה).

באזור משכן הכנסת נדרש רישיון להפגנה מכל סוג שהוא.

הקמת אוהל מחאה היא חלק מהזכות לחופש הביטוי, והחוק אינו אוסר על הקמת אוהל מחאה בשטחי ציבור. השאלה אם מאהל מסוים הוא חוקי נבחנה בפסיקה רק בדיעבד, לאחר הקמתו. ככל שהמאהל יעמוד במקומו זמן ממושך יותר, כך ייטה בית המשפט להתיר לרשות המקומית לפנותו בשל הפגיעה הנמשכת בציבור. מחאת "כיכר הלחם" נמשכה שמונה חודשים עד לפינויה, מחאת קיץ 2011 נמשכה כחודשיים בשד' רוטשילד בתל אביב וכחמישה חודשים בשכונת התקווה עד לפינוי מאהלי המחאה.

במקרים אחרים קבע בית המשפט כי חודשיים הופכים את המאהל למגורי קבע, ועל כן אפשר לפנותו. עם זאת, בשל מיעוט המקרים שהגיעו לדיון בבית המשפט אי אפשר לקבוע אמת מידה חד משמעית, וכל מקרה ייבחן לאור נסיבותיו.

עבירות המתבצעות על ידי שוטרים מתחלקות לשני סוגים: עבירות פליליות ועבירות משמעתיות. 

תלונות על עבירות פליליות של שוטרים (שעונשן מעל לשנה) ותלונות על אלימות שימוש בכוח שלא כדין מטופלות במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש). בזכותון הזה תמצאו את כל המידע על הגשת תלונה למח"ש. 

עבירות משמעת של שוטרים כוללות בין היתר התנהגות לא הולמת, נקיטת לשון גסה, שימוש לרעה בסמכות או ניצול מעמד של שוטר שלא לצורך מילוי תפקידו, ואי ענידת תג זיהוי או אי מילוי חובת הזדהות. תלונות על עבירות משמעתיות מטופלות ביחידה לתלונות הציבור של המשטרה (ית"ץ). בזכותון הזה תמצאו את כל המידע על הגשת תלונה לית"ץ.

לשוטר מותר להפעיל כוח בהפגנות במקרים הבאים:

• לצורך ביצוע מעצר כשהמפגין מתנגד או מנסה לחמוק.

• לצורך פיזור התקהלות פרועה המסכנת את הציבור.

• כשהשוטר מותקף או כשהוא מנסה למנוע פשע.

• בכל מקרה הכוח שמפעילה המשטרה חייב להיות מוגבל להשגת המטרה שבגינה הופעל.

השימוש באמצעים לפיזור הפגנות הוא שימוש מדורג, ויעשה מן  הקל לחמור  (הכללים והעקרונות החלים על המשטרה בעת פיזור הפגנות, לרבות השימוש באמצעים לפיזור הפגנות, מפורטים בנוהל המשטרה מס' 90.221.012 "הטיפול המשטרתי בהפרות סדר בהפגנות").

לפני השימוש בכל אמצעי בנפרד, על המשטרה לתת אזהרה מוקדמת למפגינים בדבר הכוונה להפעיל אמצעים אלה, במערכת כריזה מתאימה, ולכן לתת להם שהות סבירה להתפזר מהמקום. השימוש חייב להיות מידתי, כלומר לא יעלה על המידה הנדרשת ולצורך השגת המטרה בלבד.

בהפגנה שקיבלה רישיון מותר למפגינים לעמוד או ללכת במקומות ציבוריים,  גם אם הדבר מפריע לתנועתם של הולכי רגל או כלי רכב. חובת המשטרה היא לאבטח את ההפגנה, לשמור על בטחון המפגינים ולסייע למימוש הזכות להפגין. המארגנים והמפגינים נדרשים לשמור על קיום תנאי הרישיון ועל הסדר.

אמצעי זיהוי כוללים טביעות אצבעות, דגימת דנ"א (דגימת תאי לחי, דגימת שיער, או דגימת דם מזערית) ותצלום. לשוטר מותר לקחת אמצעי זיהוי ממפגין רק אם הוא נחקר באזהרה כחשוד, לאחר שנמסר לו כי נתוני הזיהוי יישמרו במאגרי מידע משטרתיים (סעיף 11ב ו-11ז לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) המכונה "חוק החיפוש"). 

לפני נטילת אמצעי זיהוי על המשטרה לבקש את הסכמת החשוד. אם לא ניתנה הסכמתו, שוטר מוסמך ליטול בכוח סביר רק טביעות אצבעות ותצלום (ס' 11ז לחוק החיפוש). לעניין דגימת הדנ"א – כאשר חשוד מסרב לתת דגימת דם מזערית, תתבקש הסכמתו למסירת דגימת שיער או דגימת תאי לחי. במקרה של סירוב, קצין משטרה יכול לאשר נטילת דגימת שיער תוך שימוש בכוח סביר.

סירוב למתן אמצעי זיהוי עלול להיחשב לעבירה שדינה שישה חודשי מאסר, אך סירוב לתת דגימת דם מזערית תיחשב עבירה רק אם החשוד סירב גם לדגימת שיער או תאי לחי (ס' 12(ב) לחוק החיפוש).

דגימת דנ"א תילקח רק ממי שחשוד בשורת עבירות המנויות בחוק ובהן, בין השאר, עברות אלימות לרבות תקיפת שוטר ועברות רכוש שונות.

חלוקת עלוני הסברה היא נגזרת של הזכות לחופש הביטוי. בית המשפט קבע כי זהו אמצעי הראוי להגנה מיוחדת מאחר שזו דרך זולה ונגישה להפצת מידע, ולעתים הדרך היחידה של אוכלוסיות מוחלשות לממש את זכותן לחופש הביטוי.

תיעוד נכון הוא כלי רב עוצמה במאבקים חברתיים. הוא מאפשר להציג את המאבק באופן אפקטיבי יותר לציבור הרחב, וכך להשפיע על סדר היום הציבורי ולשנות מדיניות.  תיעוד נכון חשוב במיוחד במקרים של הפרת זכויות, כגון אלימות משטרתית, מעצרים וניסיונות לפגוע בחופש הביטוי והמחאה של מפגינים. הצילומים יכולים לשמש כראיה בהליכים משפטיים, בהגשת תלונות למחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) ובתביעות נזיקיות ופליליות. 

לכאורה, היום מאוד פשוט לתעד מאבקים: לכל אחת מאיתנו יש סמארטפון עם מצלמה מצוינת, וכשמשהו קורה פשוט שולפים ומצלמים. אבל לעתים קרובות נכונה לפעילים אכזבה כשחומרים שצילמו מתגלים כחסרי ערך: כך למשל, ניסיון לעניין כלי תקשורת ממסדיים או עצמאיים בתיעוד לא מצליח בשל איכות הצילום, או מקרים של אלימות משטרתית במהלך הפגנה מתועדים, אבל אי אפשר להשתמש בתוצרים בשל אי יציבות המצלמה, צילום מרחוק או מעורבות פעילה של הצלמת.

המדריך המלא לתיעוד הפגנות מספק עקרונות בסיסיים וטיפים שיאפשרו לכן ללמוד איך לתעד הפגנות ואירועי מחאה באופן נכון, יעיל, מדויק ואיכותי. בסופו תוכלו למצוא גם מידע תמציתי  זכויות בהקשר של תיעוד והפצה של חומר מצולם.

בניגוד לטענה הנשמעת לא אחת מצד שוטרים, שימוש במגפון בהפגנות אינו טעון רישיון מראש. עם זאת, שימוש יומיומי במגפון במהלך משמרת מחאה קבועה עשוי להוות מטרד מתמשך לציבור, ולהטות את הכף כנגד המפגינים באיזון שבין הזכות להפגין לבין אינטרסים אחרים של הציבור. בנוסף, על פי התקנות למניעת רעש, אין להרעיש בין השעות 16:00-14:00 ובין השעות 07:00-23:00 למחרת באזור מגורים.

גם הצבת דוכני הסברה היא ביטוי מובהק של חופש הביטוי. בפסיקה נקבע כי הרשות המקומית אינה מוסמכת לאסור באופן מוחלט וגורף על הצבת דוכני הסברה, וכי עליה לקבוע כללים בדבר הצבת דוכנים, שיאזנו בין חופש הביטוי לבין שמירת הסדר הציבורי.